במסגרת החלטת הממשלה להיעזר במגזר הפרטי כדי לסייע בעמידה ביעדי הגידול ביכולות יצור החשמל בארץ הותנעו מהלכים לבניית מספר תחנות כח חדשות בפריסה כלל-ארצית.

הקמת תחנת הכח הפרטית הגדולה בישראל שתעשה שימוש בטכנולוגית ייצור החשמל העדכנית המבוססת על גז טבעי שיגיע מהמאגרים שהתגלו מול חופי הארץ.

תחנת הכוח נבנתה על בסיס תת"ל 29 א' והינה תחנת הכוח הפרטית הגדולה בארץ. היא מפיקה כ-870 מגה וואט, מופעלת באמצעות גז טבעי, ועפ"י הדרישה הרגולטורית כוללת התחנה גם גיבוי הפעלה בסולר. יחידות הייצור פועלות בטכנולוגיה של שריפת גז טבעי שמוזן לטורבינות גז מתקדמות, שבו גזי הפליטה מנוצלים להפקת תוספת של 50% לייצור חשמל ללא שריפת דלק נוספת ובכך הנצילות מגיעה לכדי קרוב ל-60%.

מקימי התחנה הם חברת דליה אנרגיות כוח יחד עם החברה הבינלאומית Alstom Power. דליה אנרגיות בעלת הרישיון של הפרויקט שהיקפו הכולל מוערך בכמיליארד דולר.

התחנה ממוקמת באתר "צפית צפון" בשפלה הדרומית ובצמידות לתחנת הכוח והמיתוג של חברת החשמל.

פרט לשתי יחידות הייצור המופעלות בטכנולוגיה של טורבינות גז והמהוות את לב הפרויקט, תוכננו בין היתר גם מבני משרדים, מבני רווחה, מבנים טכנולוגיים שונים, בתי מלאכה, סדנאות וכן מבני פיקוח, בקרה ושליטה.

האתר עצמו נבחר לאחר בדיקות מקיפות של הוועדה לתשתיות לאומיות וזאת במקביל לארבעה אתרים חלופים: אתר חגית, אתר מבוא כרמל ואתר גת.

הבדיקה נערכה לאור תבחינים סביבתיים רבים ומחמירים כגון פגיעה אפשרית באתרים ארכיאולוגיים, קרבה לאתרי טבע שונים, בדיקות נצפות ונוף, בדיקות אקוסטיות ורעש, קרינה, היבטים סיסמיים, היבטי זיהום אוויר, שימושי קרקע שונים, חיבור לתשתיות, נגישות וקרבה לאספקת גז.

התחנה פועלת החל מיולי 2015 ומספקת 7% מצריכת החשמל הארצית.

אתר תחנת אשלים נבחר על ידי המועצה הארצית ב-2004 על פי המלצות הצוות המקצועי לבחינת אתרים להקמת תחנות כוח סולאריות בדרום הארץ.

במקום עצמו אותרו שלוש תחנות – שתי תחנות תרמו-סולאריות בהספק 121 מגה ואט כל אחת, ותחנה פוטו-וולטאית אחת בהספק 30 מגה ואט.

תחנת הכוח אשלים הוקמה על בסיס טכנולוגיית ה-BSE בשיטת מגדל השמש. על פי שיטה זה מוקם שדה הליוסטטים – מעין מראות ממוחשבות העוקבות אחר תנועת השמש והאור המוחזר מן המראה כלפי קולטן מיוחד בראש מגדל השמש המחמם את המים ליותר מ- 550 מעלות צלסיוס, ובלחץ מעל 150 אטמוספרות, הופך אותם לקיטור ומפיק ממנו חשמל.

לתחנה שלושה אזורים עיקריים:

1. אזור ההליוסטטים – שדה סולארי של 50,000 מראות ממוחשבות המשתרע על פני כ-2,600 דונם ומהווה את חלק הארי של התחנה.
2. מגדל השמש הינו מגדל המיתמר לגובה של כ-250 מטר ועשוי מקונסטרוקציית בטון המחופה במעטפת של רשת פלב"ם בעלת צפיפות משתנה ותמוכה במערכת של כבלים ומוטות דקים מפלדה. המעטפת משתנה במראה במהלך היום וזאת בעקבות השינויים בזווית הפגיעה של קרני השמש. בצורה זו נוצרים על גביה משחקי אור וצל.

את המעטפת תיכננו האדריכלים יזהר קדמי וערן זיו שזכו בתחרות בינלאומית לעיצוב.

3. אזור ה-Power Block – קומפלקס מבני תפעול ותחזוקה אשר ייעודו הפקת חשמל כבכל מתקן מבוסס קיטור. לאחר המעבר בטורבינה, הקיטור מוחזר למגדל השמש כמים לשימוש חוזר במעגל סגור. אזור זה ממוקם במרכז תא השטח של תחנת הכוח ומשתרע על פני שטח של כ -35 דונם.

מבחינה ויזואלית הושם דגש על נצפות התחנה הן מסביבתה הסמוכה והן מסביבתה המרוחקת, וזאת עם התייחסות לפרופורציות של המרכיבים השונים של התחנה.

שדה ההליוסטטים וה-Power Block שהם אלמנטים אופקיים במהותם ותופסים את מרבית השטח, נצפים על רקע הקרקע, ואילו האלמנט הוורטיקלי של המגדל נצפה על רקע השמים ומשמש כאייקון סביבתי.

החומרים שנעשה בהם שימוש נוטים לאמץ ולשקף את גווני הסביבה, כך שמבט אל האלמנטים האופקיים ישקף את גווני הגבעות ושכבות הקרקע הצהובים-חומים יבואו לידי ביטוי גם בגווני ה-Power Block ואילו המגדל אמור לאמץ את גווני השמים כמות שהם בזמן נתון.

המתחם עונה על הצורך של הגוף המזמין במתחם לפיתוח ויצור הוליסטי, הכולל בינוי האנגר ומבנה משרדים וכן סככה לציוד קרקע ומעבדה. כמו כן, המתחם כולל גם את כל התשתיות, המערכות התומכות ופיתוח השטח הנדרשים למילוי הצרכים האופרטיבים שלו.

החזון התכנוני שם דגש על יצירת סביבת עבודת מותאמת לעבודה הספיצפית, לצד תכנון מודולרי המאפשר בה בעת גמישות מקסימלית לצורך שינויים והתאמה לפרוייקטים עתידיים.

תכנון המחסן מבוסס על מספר עקרונות עיקריים ביניהם יצירת קרבה פיסית בין אזור המשרדים ולאזור היצור, ריכוז החלקים הקשיחים (מדרגות/שירותים/ממ"ד וכדו') תוך שחרור יתרת השטח לשינויים אפשריים, יצירת תנאי עבודה מותאמים למעבדות (רצפות צפות, עומסים וכדו'), ומקסום המגע הישיר עם המעטפת.

בעת תכנון המבנה נדרשה התאמה לבניה טרומית כמענה ללו"ז הבנייה הקצר.

חלקם של החומרים המרוכבים בשימוש תעשייתי בכלל ובתחום תעשיית האווירונאוטיקה בפרט הולך וגדל – וזאת עקב משקלם הנמוך יחסית לחוזקם. השימוש ההולך וגדל בחומרים מרוכבים גורם לחסכון ניכר בדלק ובעלויות נלוות למפעילי ציי המטוסים. עם התרחבות היקף הפעילות בתחום בתעשיה האווירית עלה צורך ליצור מרכז שיאוגד תחת קורת גג אחת.

יצירת מרכז ידע והתמחות שיאפשר לתעשיה האוירית למצב את עצמה כמובילה בתחום.

עיצוב המבנה, השואב את השראתו מעולם התעופה, מביא לידי ביטוי את הקווים האופקיים המדגישים את אורכו של הבניין על התהליכים המתבצעים בו הנשברים על ידי האתנחתות של הגרעינים האנכיים המכילים את התחבורה הורטיקלית.

המפעל מכיל, בין היתר, את המרכיבים העיקריים הבאים: חדרי קירור לחומרי הגלם השונים וזאת בדרגות קירור שונות, חדרי קירור לדבקים למיניהם, אזורי כלים ותבניות, מבואות וחדרים נקיים לביצוע העבודה עצמה בדרגות ניקיון המתאימות לתהליך, אזורי אשפרה והקשיה (אוטוקלאבים ותנורים למיניהם), אזורי עיבוד וחיתוך.

בנוסף לרצפת הייצור על כל מנהלי העבודה ובודקי האיכות בתהליך, שמשרדיהם מפוזרים בה, תוכנן אזור משרדים גדול בקומה השנייה המאכלס בתוכו את ההנהלה, התכנון, אבטחת האיכות, האדמיניסטרציה, השיווק וכו'.

בגרעינים האנכיים מרוכזת כל התנועה הורטיקלית – מדרגות, מעליות, צנרת וכד'.

המבנה בהדסה עין כרם, מהווה את השלב הראשון מתוך קומפלקס של 60,000 מ"ר, שאמור להשתרע במורדות הצפון מערביים של הקמפוס.

הפרויקט המשותף לאוניברסיטה העברית ולהדסה הינו קומפלקס מורכב בן 9 קומות (כולל מרתף) בשטח של כ-16,000 מ"ר.

ריכוז שטח מתמחה עבור מעבדות הביוטכנולגיה תחת קורת גג אחת, יצירת מתחם שייעל את הקצאת המשאבים המשותפים ושיאפשר ויעודד שיתופי פעולה והפריה הדדית בין גופי המחקר והפיתוח השונים שחולקים את הבניין.

כדי להשתלב בסביבה ובטופוגרפיה האופיינית למקום, דורג הבניין בשני הכיוונים הניצבים וזאת תוך שמירה על התפעול הפונקציונאלי של המבנה, המחייב שטחים רציפים אורטוגונלים וגמישים לשינויים.

גרעין המבנה המכיל את כל פונקציות השירות מוקם לצד ההר, כדי לאפשר מקסימום שטח רצוף פתוח אל הנוף המיוחד, הנשקף משלושת הכיוונים האחרים.

הקומה הטיפוסית מחולקת בצורה שמאפשרת הפרדה בין אזור "נקי" לאזור "לא נקי" וגמישות מקסימלית לחלוקת שטחים שונה בהתאם לפעילויות המגוונות להן יועד המבנה.

המבנה תוכנן תוך תשומת לב לדיאלוג בין המבנה לבין סביבתו ולצורך כך נבנה בגובה המאפשר צפייה חופשית לנוף של המבנים הנמצאים מעליו במעלה ההר, כשחזיתו החמישית מטופלת בצורה מיוחדת וחומרי הגמר "מדברים" עם המבנים הקיימים בסביבתו.

המפעל משמש למיון והפרדה של רוב הפסולת של גוש דן למרכיביה השונים – בעיקר אלו עם ערך קלורי גבוה וזאת לצורך ייצור דלקRDF  (Refuse Derived Fuel). דלק זה יחליף חלק משמעותי מהדלק בו משתמשים כיום בתהליך הייצור של המלט במפעל נשר ברמלה. כחלק מתהליך הייצור של ה- RDF נוצרים תוצרי לוואי המשמשים למטרות נוספות ובכך תורמים לאיכות הסביבה. המפעל הינו הראשון בישראל ואחד הגדולים מסוגו בעולם.

הפיכת החיסרון של כמויות הפסולת הגדולות של גוש דן למקור אנרגיה על ידי תכנון מפעל שיעשה שימוש במילה האחרונה של טכנולוגיות המחזור ומיקומו במרכז אתר ההטמנה המרכזי באזור ובדרך זאת לחסוך גם את השפעות הלוואי והעלויות הכרוכות בשינוע הפסולת להטמנה בנגב.

בעת תכנון המפעל יישמנו מספר עקרונות. ראשית, המפעל תוכנן כך שיהיה ניצול אופטימאלי של שטח המגרש המצומצם תוך שמירה על ליניאריות של תהליך הייצור ועל מספר ימי אחסון מינימליים. כמו כן, רצינו לתת ביטוי אדריכלי למדרון ההר על-ידי דרוג הבניין להשתלבות במבנה ההר. מכיוון שמדובר במפעל למחזור, היה לנו חשוב במיוחד ליישם את עקרונות הבנייה ירוקה ולהשתמש בחומרים ממוחזרים ומתכלים ככל שניתן. היבט נוסף כרוך בהשתלבות המפעל במערך ביקורי הקהל בו ובפארק. כך למשל ראינו לנכון לחשוף את תהליך המחזור בפני המבקרים. בנוסף לכך, ניתנה התייחסות לאופן שבו המבנה נתפס על-ידי הסביבה – נראותו מכיוון כביש 4, ההר וכד'. בתכנון שאפנו ליצור הפרעה מינימאלית לסביבה ופיזור עומסי התנועה לצד תכנון שלבי המבנה בהתאם לאפשרויות המימוש הקשורות בהטייתו של נחל איילון. לבסוף, ראינו לנכון לטפח את ה"חזית חמישית" של המבנה.